בימים האחרונים העבירו בעלי החברה המוכרת "תפלין בית קל" את פס היצור שלהם ל...נצרים... כזכור הישוב הראשון ששרון סימן את תושביו כמיועדים לגרוש.

יחד עם המפעל עברו לנצרים גם ארבע משפחות של עובדים, ובניהם הסמכ"ל, מאיר רז. בצד עובדים אלה ילקוט הפעל עובדים מתושבי נצרים הותיקים יותר. מזכיר ועדת רבני יש"ע ומנהל המפעל, הרב ישי באבד, מסר כי הרשויות ניסו להתנכל למפעל, למשל על ידי סירוב של חברת 'בזק' שמערבת פוליטיקה בעסקים, לחבר קו טלפון, במטרה לחבל בתפקוד המפעל, והכל מחשש שמפעל התפילין אינו אלא סנונית שמבשרת את בואם מפעלים רבים נוספים.

עוד מקל בגלגלי מכונת הגרוש. גימור התפילין של 'תפילין בית קל' ייעשה מעתה בנצרים. בנצרים ייוצרו מוצרי היוקרה של המפעל, כמו ה"קופסהוד" המיוחדת שלו, וכן ה"תפידנית", על משקל "צידנית", אריזה סביב ה"תפידנית" כבר מתרחש סיפור מעניין: קולנל בצי האמריקאי שמשמש כרופא הראשי של הצי, שהוא יהודי דתי, שמע על התפידנית וקנה עותק אחד שלה, וזאת משום שכקצין בצי הוא נזקק לתפילין עמידהם במים, ועתה הוא שוקל להזמין כשלוש מאות "התפידנית" לטובת החיילים היהודיים-דתיים שלוקחים בצי האמריקאי, רובם אגב בעירק. כך שיתברר כי נצרים עובדת עבור הצי האמריקאי בעירק.

יחידת הקומנדו העילית של צבא ארה"ב , המארינס הזמינה תיקים מיוחדים לטלית ותפילין בתוכו יוכלו החיילים להחזיק את התפילין שלהם גם בתנאי מזג אוויר קשה. את ההזמנה ביצע סגן מפקד המארינס , שהפתיע את מנהלי מפעל התפילין הוותיק "תפילין בית א-ל" משהגיע באחד הימים למשרדי המפעל והתעניין בתוצרתו.

"הוא אמר לנו שזמן רב הוא מחפש פתרון לתשמישי קדשוה של חייליו הדתיים", סיפר למשפחה ר' ישי באב"ד מנהל המפעל "הם ניסו את כל הקופסאות והנרתיקים, מכל הסוגים ורק מתקן האחסון שאנו מייצרים עמיד באמת בתנאים שהם דורשים". סגן מפקד היחידה הזמין 051 מתקנים כאלה.

לשאלת מנהלי המפעל , סיפר סגן מפקד כי בשורות המארינס יש כ-051 חיילים שומרי תורה ומצוות המאכלסים את יחידות העילית של צבא ארה"ב. כהוקרה לפעילותם, ובניסיון למשוך חיילים נוסיפם שמפקדי המארינס רואים בהם חיילים איכותיים, ביקש צבא ארה"ב לרכוש את הקופסאות של "תפילין בית א-ל" במטרה להעניק אותם ליהודים הדתיים המתגייסים למארינס. "הם רצו שהקופסאות יהיו בצבעי המארינס" , מספר מנכ"ל המפעל.

מה שלא ידע הגנרל כי קו הייצור של תפילין בית א-ל המייצר את המוצרים הנלווים וביניהם את ה"תפידנית" , נמצא ב...נצרים שבגוש קטיף, משם הם יגיעו היישר לעיראק. לא מזמן העביר המפעל את קו היצור לנצרים "כדי לחזק את רוח התושבים שם", אומר הרב באב"ד. במפעל 01 עובדים, ארבעה מהם עברו עם קו הייצור של המפעל מבית א-ל, ששה מהם - תושבי נצרים.

  אנו מודים מקרב לב לכל אלו שהרעיפו עלינו מילים מחזקות ומעודדות כשעברנו חלקית לנצרים. הצטערנו מאד לקבל גם תגובות מסויגות. אמנם לא על המעבר עצמו חלילה, אבל על הפרסום שלו מעל דפי העיתונים... ועל כך היינו רוצים לומר מילים מספר.

  ראשית, אנו מפעל קטן יחסית שרצה לעשות מעשה גדול. מתוך אמונה שלמה בצדקת המאבק על ארץ ישראל, רצינו לתרום את חלקנו כמפעל יצרני המהווה מקור פרנסה וחיזוק למקום בו הוא יוקם. כדי לאפשר מעבר כזה, התנדבו מספר עובדים לעשות את המעבר בעצמם, וזה כולל כמובן גם משפחות שלמות.למבינים בכלכלה בכלל ולמצב היום בארץ בפרט, ברור כי מעשה זה אינו טומן בחובו שגשוג כספי. ההיפך הוא הנכון, יש בו השקעה כספית, ארגונית, מנטאלית ורגשית שיתרונה הכלכלי מוטל בספק. אף על פי כן יצאנו באומץ לעשות מעשה. וכך, כאשר עברנו את שלב ההחלטה והביצוע הטכני, נשארה העשייה עוד לפנינו. כאן נכנס הפרסום לתמונה.

  מה טעם יש למעבר אם הוא נעשה מאחורי דלתיים סגורות? האין זה ברור כי התקשורת מהווה נדבך חשוב במאבקינו זה? האם נחישותו של אדם בודד להצטרף למתיישבי הגוש אינה מחממת את לבבות רבים של יהודים המנועים לעשות כן? כל שכן מעבר של עוד משפחה, נטיעת עוד עץ, הצטרפות של עוד מפעל... ומי יטרח לפרסם מעשים אלו? האם שומעים אנו בתקשורת על מעשי הניסים שעוברים ישובי הגוש בכל יום ויום? האם יטרחו להדגיש בחדשות את אומץ ליבם של המתיישבים? או שמא יחפשו להבליט את מעט הסדקים, ההיסוס והחששות המקננים גם הם בליבם של החרדים לגורלם? כל מי שעוקב אפילו מעט אחרי הנעשה סביבנו מבין כי המילים "עברנו לנצרים" הן המאבק עצמו.

  אין בכך להפחית את העובדה שנעשה אולי מכוח זה גם פרסום. הלוואי והיה בזה צד רווחי, יואילו נא המאמינים בכך לשכנע גורמים נוספים לעשות את המעבר. ואולי יסתפק הקורא רק לדמיין את עצמו עובר לשם גם הוא על ביתו, חפציו, ילדיו, עבודתו וכל המשתמע מכך כדי להבין את המעשה. אנו מאמינים כי כל מעשה קטן של יהודי יכול להכריע את הכף לטובה. והיה לא תהיה הגזירה הנוראה. אנו גם מאמינים באחדות חיזוק ועידוד מבית, ולכן נכתבו מילים אלו. מתוך תקווה שנהיה עם אחד בלב שלם!

כשהתגייס בננו לשרות צבאי פעיל, הלכנו לחנות הירושלמית של תפילין בית אל ורכשנו עבורו את התפידנית, פטנט יחודי עולמי רשום, שאז התוודענו אליה לראשונה.

סיפורה של התפידנית, שכיום נבדקת אפשרות להזמינה עבור חיילי המארינס האמריקאים, ולצידה סיפורו של המפעל המיוחד הזה, שעדיין לא נפרש בפני הציבור, שבה את ליבנו.

העניין שלנו מתעצם במיוחד היום, כשהמיפעל פתח חנות חדשה בנצרים, וערוץ 2 שהתכוון לעשות על כך כתבה נסוג בו מכוונתו זו....

לא מכבר הגיעה למפעל "תפילין בית אל" פניה יחודית של הרופא הראשי של המארינס האמריקני לרכישת 'תפידנית', היא קופסת התפילין האטומה למים בנוסף לעוד כמה יתרונות, שפותחה ב'תפילין בית אל' במיוחד עבור המשרתים בתנאי שדה.

הרופא, יהודי שומר מצוות, קרא על הפטנט באתר האינטרנט של תפילין בית אל. זה התאים לצרכי השרות שלו בקומנדו הימי, והוא הזמין קופסא. הוא התרשם מאיכות המוצר והזמין גם עבור ילדיו, וכעת הוא גם בודק אפשרות להזמין תפידניות עבור 200-300 חיילי המארינס היהודים המניחים תפילין, שחלק גדול משרותם הוא בתנאי לחות וגשם. וכאן מספיקה טיפה אחת שתחדור לתוך בתי התפילין, הנתונים לרוב בשקית בד או קטיפה, כדי שימחקו אותיות בפרשיות שבפנים, והתפילין יפסלו.

זו הסיבה שבעטיה טרחו מאוד בתפילין בית אל למצוא פטנט של בית תפילין מיוחד שיהיה אטום במאה אחוזים בפני מים. לא היתה כאן מלכתחילה שאלה מסחרית, אומר מנחם באב"ד, בנו של הרב ישי באב"ד מוועד רבני יש"ע, מייסדו ובעליו של תפילין בית אל, "מסחרית זה לא כלכלי. זו הוצאה עצומה, המחקר והפיתוח. אבל יש כאן עניין יהודי. המון תפילין חזרו אלינו כי נרטבו. מספיקה טיפת מים, והפרשיות נפסלות, ובמקרה הטוב זה הפסד של 300-400 דולר, אם אינן גם מתעקמות..."

מלכתחילה חשבו לייצר קופסה מרובעת עבור התפילין, כנהוג בכל מקום. הרב ישי באב"ד וסמנכ"ל השיווק והאיש הטכני שלו, מאיר רז, מצאו מחקר של צה"ל שנערך בנושא, בעיקבות נסיון לפתח קופסא מרובעת עבור חומרי נפץ ללחימה. המחקר העלה שאין שום דרך לרבע את הקופסא תוך יצירת אטימות הרמטית מלאה בפני מים. וכך פותחה צורת המיכל המעוגל כמין תרמוס העשוי מפלסטיק יצוק קשיח ביותר, שבתוכו קורות חיזוק מיוחדות.

עד כמה קשיח? לא מכבר נשלחה אליהם חזרה לבדיקה תפידנית שהיתה בתיק שכל תכולתה רוצץ כליל תחת גלגלי אוטובוס,להוציא קופסת התפידנית.

במקרה משעשע אחר הגיעה חזרה למיפעל תפידנית של חייל מהגולן, שכיסוי הבד שלה נקרע. זה קרה כשבמהלך שהות בשטח, הגיעו למקום שועלים שהתגרו מאוד מריח העור שנדף מתוך קופסת התפידנית. הקופסה אטומה למים, אבל לא לריחות כנראה... החיילים נסוגו אחור מפני תאוותם הלא מרוסנת של עדת השועלים, וראו בעיניים כלות איך המחבלים הקטנים הללו קורעים בשיניהם החדות את הכיסוי הירוק בצבע המדים הישראלים שמכסה את קופסת התפידנית, אך אל העור אליהם כלתה בטנם אינם מגיעים, בגלל הביצור הקשה של התפידנית. למותר לספר שהתפילין יצאו בלי פגע.

השם 'נפל' לידיהם בהשגחה, כשהבמאי אדיר זיק הזדמן לבית משפחת באב"ד בבית אל במהלך סרט שהכין על האולפנה המקומית. כשהוצג לפניו המוצר החדש, זיק לא חשב יותר משניה ויצא עם השם "תפידנית", עליה לא קמו עוררין, בגלל השילוב המנצח בין המשמעות של מיכל ששומר הרמטית כמו צידנית עם המוצר היקר מכל התפילין.

וכאן התחיל הסיפור עם המארינס. כדי להתאים אותה לצבע מדי המארינס נבדקה תחילה האפשרות לקבל הזמנה מיוחדת של תפידניות בכיסוי בד בצבעי המארינס שהם מנומרים בירוק ושחור. תפילין בית אל היו מוכנים להיערך במיוחד עבור כך.

אבל אז נתקלו בבעייה יותר סבוכה."זה לא פשוט", אומר לי מנחם באב"ד, בנו של הרב ישי, המשמש ר"מ בישיבה התיכונית במיצפה יריחו, "משום שלחייל המארינס מותר לשאת משקל מסויים על הגב, ומדקדקים בו עד הגרמים. בצה"ל זו הרבה פחות בעיה ואין התפלפלות כזאת על כל גרם. הפתיע אותנו לשמוע שהתפידנית חביבה במיוחד גם על החיילים החילונים, זאת מאחר שיש בה מראה לצורך הנחת התפילין, שגם החיילים שאינם מניחים תפילין משתמשים בה לתגלחת, או סתם כשהם רוצים לראות איך הם נראים בתנאי שדה".

בינתיים מתבררים לנו כמה דברים על תפילין בית אל. באב"ד מספר לי שכששמעון פרס נהנה לכנות את ההתנחלויות "ערי שינה", חלם אביו, מצאצאי בעל ה'מינחת חינוך', אז רב בוגר ישיבת כפר הרוא"ה ו'מרכז הרב', להקים מיפעל תפילין ביש"ע. הרב באב"ד עזב מאחוריו אפשרות לפרנסה יפה במשרד רואי החשבון המצליח של אביו בחיפה לטובת חיי תורה. לפרנסתו עסק בכתיבת סת"ם. יחד עם חברו הטוב, הרב שבתאי סבטו, נהג לטבול מידי יום, כשבאחת הטבילות הגו איש איש בקול את חלומם הפרטי: הרב באב"ד חלם להקים מיפעל תפילין ביש"ע. הרב סבטו חזה הקמת ישיבה ביש"ע. נמנו וגמרו בינם לבין עצמם שאיש כחלומו כך יקום. והיתר הוא הסטוריה שממשיכה להתקיים ולהעמיד תלמידים ותפילין הרבה.

תפילין בית אל, מספרים לי, מנועים מראש מבדיקת תפילין כדי לא להיחשד באבק של אי הגינות. ואם חלילה נמצא פסול בסט שהוחזר להם, הם לא מקבלים את עבודת הכתיבה והתיקון אלא מפנים הלאה.

כשניסו להעתיק מהם את הפטנט בלי לקבל רשות ורכוש זכויות, במילים אחרות לגנוב, נמנע הרב באב"ד מכניסה לעימות משפטי. בינתיים דאגו לו מהשמיים. את הקופסא המועתקת לא הצליחו לעשות אטומת מים לחלוטין.

מדברים על תפילין מהודרות, ובתפילין בית אל תהו מהם הקריטריונים לקביעת מהודרות? מצאו שאין משהו חד משמעי כזה. הם יצאו בקריאה לכל כותבי התפילין לקבל על עצמם תו תקן של מהודרות. מכון התקנים לא היה ערוך להכין רשימה של קטגוריות לקריטריונים כאלה מחוסר מידע, והם הוציאו בעצמם תו תקן הלכתי בן 49 סעיפים למהודרות. קשה לומר שבציבור היתה היענות רחבה.

מצאנו בינתיים שמרבית סופרי הסתם של תפילין בית אל גרים ביש"ע, ומסיפור החנות החדשה בנצרים מסתבר שגם פרנסה יש בלי עין הרע, וגם האידיאלים לא נשחקו .